הילדים המאושפזים והוריהם מגיעים לבית החולים בעל כורחם, ונקלעים לסביבה רב תרבותית שאינה מוכרת להם. בתוך מציאות חברתית מתוחה, רבים מגיעים עם חשדנות, פחד ועמדות מתייגות. הקושי הרפואי מצטרף לתחושת זרות ולעיתים מחזק את חוסר הביטחון.
בשלב מוקדם הם פוגשים את בית הספר הפועל בתוך בית החולים. אף שאין חובה להשתתף, רובם מצטרפים כאשר הם נחשפים לפעילות. במשך שנים התמודדו אנשי הצוות עם מורכבות רבה, עד שהוחלט לפני כשלוש עשרה שנים להצהיר בגלוי על בחירה להיות בית ספר רב תרבותי.
הבחירה חייבה למידה ארוכה ומשותפת בתוך צוות החינוך עצמו, המורכב מאנשים מרקעים שונים בחברה הישראלית. ההבנה הייתה ששינוי פנימי בצוות, הכולל הכרות עמוקה, התמודדות עם קונפליקטים ועיצוב קוד אתי ערכי, יקרין באופן טבעי על המפגש עם הילדים והמשפחות.
הרב תרבותיות מתבטאת בעידוד סולידריות ובחיזוק המשותף לצד שמירה על ייחודיותו של כל אדם. היא נשענת על מודעות עמוקה לעצמנו: לזהות עמדות סטריאוטיפיות, להבין יחסי כוח, להכיר פערים תרבותיים ולשים לב לקשיי שפה ותקשורת.
ביישום היומיומי, כל שיעור מועבר על ידי שתי מורות, יהודייה וערבייה, המדברות בשתי השפות. כל חומרי הלימוד ושלטי הקיר מוצגים בעברית ובערבית. בבית הספר מציינים את כל החגים של הדתות הנוכחות בבית החולים, וילדים שונים משתתפים בהם בהתאם למנהגיהם או כסקרנים הלומדים על המסורת של האחר.
האתגרים המשמעותיים מתגלים ברגעי קונפליקט, ובהם הקוד האתי משמש מצפן ומקור לגבולות ברורים. נדרשת תרבות של שיח פתוח בתוך הצוות, המתחזקת באמצעות הדרכות, ייעוץ, ועדת אתיקה ואירועים המחזקים את תחושת השייכות.
על אף הקשיים שמציבה המציאות, הצוות שב בכל פעם אל החזון, ומוצא בו כוח להתמיד, להתפתח ולהגן על המארג העדין שנבנה בעבודה ממושכת.